שבע תפיסות מוטעות נפוצות (ויקרות) לגבי טיפול פסיכולוגי 

שבע תפיסות מוטעות נפוצות (ויקרות) לגבי טיפול פסיכולוגי:

א. לחשוב שכל עוד יש סיבה טובה להיות מדוכדך או תקוע, שום דבר לא יוכל לסייע
ראשית, לרגש יש מספר מדדים. אחד מהם הוא כיוון – שלילי או חיובי. זהו אמנם מדד דומיננטי, אך הוא אינו היחיד, והסתפקות בו עוזרת למצבי מצוקה לשגשג מבלי להדליק את נורות האזהרה.
חשוב לציין מספר קריטריונים נוספים כדי לזהות מצוקה ושקילת צורך בסיוע:
    א. עוצמת הרגש
    ב. מינון/שכיחות – עד כמה הוא רווח
    ג. השלכות – פגיעה בתפקוד
התעלמות מקריטריונים אלו נותנת מעין לגיטימציה למצבי שקיעה, כי "לאדם יש סיבה טובה להרגיש רע", ועשויה לגרום לנו לפספס סימנים המאותתים על כך שיש צורך לפנות לסיוע.
שנית, מצוקה אינה חייבת להיות חסרת כל אחיזה במציאות על מנת שאפשר יהיה להתמודד איתה בצורה טובה יותר. אפשר לעבוד בטיפול על פיתוח חוסן לנוכח מציאות קשה, ואפילו במצבים כרוניים.
כך, למשל, שיטת EMDR משמשת לטיפול בנפגעי קסאמים בשדרות. אפשר לתהות, מה הטעם, אם עוד מעט ייפול קסאם נוסף? התשובה היא: כשלא מעבדים את הזיכרונות המוקדמים יותר של הנפילות, אזי כל נפילה מעוררת את החרדה שהותירו הפעמים הקודמות, והמצוקה הולכת ומתעצמת. מנגד, כשמעבדים את הזיכרונות המוקדמים יותר, לא רק שהנפילה אינה מעוררת את החרדה שעוררו הפעמים הקודמות, אלא שמתפתח חוסן בפני הפעמים הבאות.

ב. לחשוב שהמקסימום שניתן להשיג בטיפול זו מודעות, והיא יחד עם משמעת עצמית, מספיקות לצורך שינוי
סוגי טיפול רבים בנויים על הנחת המוצא, לפיה ברגע שהאדם יהיה מודע למה שמניע אותו, בעיותיו ייפתרו. בהתאם לכך הטיפול מתמקד אך ורק ביצירת מודעות לתהליכים תוך-נפשיים ובין-אישיים. בפועל, שינוי מצריך לא רק מודעות, אלא גם יכולת. לא מספיק להיות מודע לדפוס התנהגותי מסוים כדי לעצור אותו. פעמים רבות יש צורך בשינוי פסיכולוגי, ולא רק במודעות, בשביל לגרום לשינוי התנהגותי.
כמו כן, אפשר להשיג בטיפול רלוונטי הרבה יותר ממודעות איטית לדפוס קיים. בטיפול רלוונטי אפשר להשיג תוך מספר שבועות שינוי של הדפוס.
משמעת עצמית יכולה לסייע, לפרקים, להתגבר על חסמים פנימיים. אבל בטיפול המתאים אפשר להסיר אותם באופן יעיל ומהיר, ואז האנרגיה הרבה שמוקדשת כדי להתגבר עליהם, יכולה להיות מתועלת להתפתחות ולהתקדמות אישית.

ג. לחשוב שטיפול פסיכולוגי הינו טיפול סטנדרטי או אחיד
גישה כזו מובילה לתפיסה, שאם עברתי טיפול לא מוצלח, או לכל הפחות לא יעיל (לא מספיק מסייע), אז אין טעם לפנות לטיפול אחר, או חמור מכך, להאשמה עצמית שאני לא מתאים/ה לטיפול ("I'm beyond therapy") ודבר אינו יכול לעזור לי. זוהי, כאמור, טעות קשה: טיפול לא רלוונטי עשוי לא להועיל, ולעתים אף להזיק, אך מטפל מקצועי בטיפול רלוונטי יכול לסייע מאוד, ותוך זמן קצר. הניסיון והמחקר מראים, שגם אנשים ששנים ארוכות של טיפול פסיכולוגי בשיטה אחת לא קידמו אותם, יכולים להסתייע, בפרק זמן של שבועות או חודשים ספורים, בשיטת טיפול אחרת.

ד. להתבלבל בין עומק לאורך כשמדובר בטיפול
טיפול יכול להיות ארוך ושטחי, וגם קצר ועמוק. העומק אינו פרמטר של זמן, אלא של התכנים העולים בטיפול והיקף השינוי – עד כמה  השינוי הוא לא רק קוסמטי. בין היתר קוראים ל-EMDR "פסיכואנליזה על ספידים" – כי היא נוגעת בתכנים עמוקים מאוד, אלא שאין צורך בשנים ארוכות כדי לעבד אותם ולמצות את כל התובנות הטמונות בהם.
טעות נוספת מסוג זה היא לראות בטיפול מהיר "קיצור דרך" במובן השלילי. כדאי לחשוב מהי נקודת הייחוס. אפשר הרי להסתכל על הדברים באופן הפוך: לראות טיפול מהיר ויעיל כדרך, וטיפול איטי – כ"הארכת דרך"...

ה. להתייחס לעלות פגישה בודדת במקום לעלות כלל הטיפול (עלות פגישה X מספר פגישות)
ראשית, אני מאמינה שטיפול שלא עוזר, גם כשהוא ניתן חינם הוא עולה לנו ביוקר, אבל נתמקד בסעיף זה רק באספקט הכספי.
טיפול פסיכולוגי שאורך שנתיים-שלוש איננו דבר חריג. נניח שהמטפל גובה סכום ברף התחתון של מטפלים פרטיים, 300 ש"ח. העלות למטופל – 31,200 ש"ח לשנתיים – 46,800 ש"ח לשלוש שנים.
ואם המטופל מגיע לטיפול של שנה, שנחשב קצר, באותם תנאים – 15,600 ש"ח.
לעומת זאת, טיפול אפקטיבי ומהיר נמשך שבועות ספורים. נניח שהמטפל לוקח 500 ש"ח לטיפול שנמשך 15 פגישות (לסיבות ממוקדות יש צורך בהרבה פחות).
העלות – 7500 ש"ח.
כשמתייחסים רק להפרש של 50-100 ש"ח לעלות פגישה, אפשר בקלות להחמיץ את העובדה שכלכלית, ההפרש בין עלות של טיפול קצר-מועד ואפקטיבי, לבין טיפול סטנדרטי עומד על אלפי ועשרות-אלפי שקלים.
למעשה, כל עוד עלות הפגישה של טיפול מהיר ואפקטיבי נמוכה מ-2,000 ש"ח, עדיין משתלם יותר כספית ללכת לטיפול המהיר והאפקטיבי... וזה עוד לפני ששקללנו ב"עלות" הכוללת את המחיר הנפשי שגובה מצוקה או תחושת תקיעות שנמשכת יותר מכפי שחייבת הייתה להימשך... בסעיף הבא נשקלל גם את הפרמטר הזה.

ו. להשוות את עלות הטיפול לאפס, במקום לעלות של היעדר טיפול
סבל/תקיעות/חסמים פנימיים גובים מאיתנו לא פעם מחיר כלכלי לא מבוטל.
סבל/פחדים/חרדות/ערך עצמי נמוך/משברים שבאים לידי ביטוי בתחום המקצועי, גורמים לתפקוד לא מיטבי בעבודה ועלולים להביא:
אצל שכירים-
להגדלת סיכויי הפיטורים
ומנגד, להקטנת סיכויי הקידום (כי לא מתבלטים בעבודה או כי לא מרגישים בנוח לבקש קידום בתפקיד)
להקטנת הסיכויים למצוא עבודה חדשה
להימנעות מבקשת העלאה בשכר
אצל עצמאיים-
להחמיץ הזדמנויות להתקדמות/השגת לקוחות/הימצאות בקדמת הבמה
דחיינות (כך שפרוייקטים מניבים נדחים)
ועוד...

סבל/פחדים/חרדות/ערך עצמי נמוך/משברים שבאים לידי ביטוי בתחום האישי, יכולים גם הם לגבות מחיר כלכלי (כאמור, לצד המחיר הנפשי).
למשל, קושי בקשרים אינטימיים עולה לא רק בכאב לב, אלא גם בכך שאין מי שיחלוק איתנו בהוצאות המחיה, ובעתיד – בעלות גידול הילדים.
למשל, העלות הכלכלית של גירושים גבוהה בהרבה מהעלות של עבודה על היחסים בין בני הזוג.
למשל, העלות הכלכלית של גירושים קשים גבוהה בהרבה מהעלות של טיפול שמאפשר גירושים בהסכמה.
למשל, ככל שמרגישים יותר טוב, יש פחות צורך בהתנהגויות פיצוי יקרות (אני מרגיש/ה רע, לכן אקנה לי X/אטוס ל-Y, ואז אתנחם ולרגע ארגיש קצת יותר טוב).
למשל, ככל שמרגישים יותר טוב, נוטים פחות לפגוע בטעות בילדים (אלו הן טעויות שמשלמים עליהן אחר-כך – בשיעורים פרטיים ובטיפולים לילדים עצמם...)

ז. להתיק מטרות – הקשר עם המטפל הופך למטרה במקום לאמצעי, על חשבון מטרות הטיפול
ראשית, קשר טיפולי טוב חשוב ליצירת מרחב בטוח, שמאפשר בירור אמיתי יותר. שנית, קשר טיפולי טוב יכול להוות עוגן ולהעניק עידוד ותמיכה, שמספקים משענת בזמנים קשים, ומשאב של כוח בזמן שמתמודדים בתחומי חיים אחרים. שלישית, מהאינטראקציה שמתרחשת בקשר הטיפולי עצמו אפשר ללמוד עוד על עצמנו ועל מערכות היחסים שלנו, לבחון, לראות ולהתאמן מה ניתן לעשות גם אחרת, וליישם את ההבנה הזו גם מחוץ לחדר הטיפולים.
עם זאת, לעתים עשוי להתרחש בטיפול בלבול בין אמצעי למטרה, וכך קורה שלא פעם מגיעים אלי אנשים, שטופלו זמן רב (כולל שנים) אצל מטפלים אחרים, ומספרים כי עם הזמן יצרו קשר מעולה עם המטפל/ת הקודם/ת, שהגיע לדרגה של הבנה ברמת הניואנסים, אך בתשובה לשאלתי מתברר, כי הסיבות בעטיין פנו מלכתחילה לטיפול נותרו בעינן, ללא שינוי כלל או עם שינוי מועט ביותר.
טיפול הוא אמצעי, לא מטרה. וכך גם קשר טיפולי טוב. כדי להימנע מאותו בלבול שתיארתי בפסקה הקודמת, חשוב לזכור כל הזמן מה הסיבות בעטיין פנינו לטיפול או שבשלן אנחנו מעוניינים להמשיך בטיפול, ולבדוק אחת לכמה זמן האם חלו התקדמות ושיפור לא רק בתוך חדר הטיפולים, אלא גם מחוצה לו.